התבגרות גורמי סיכון ונורות אדומות נקודות עבור ההורים ואיש החינוך

התבגרות   גורמי סיכון ונורות אדומות   עבור הורים ואנשי חינוך
מתבגרים רבים חווים מצוקה רגשית זמנית או מתמשכת במהלך זמן נתון בהתבגרותם. תפקיד כל מבוגר שרואה ומכיר את הילד במערכת החינוך לשים לב ולפעול מתוך אחריות כאשר עולה אות של מצוקה.
למחויבות זו ישנם עוגנים מקצועיים ומוסריים וכן עוגנים חוקיים כפי שאלו מופיעים בחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך, ועל פי חוקי 'קטין נזקק' של משרד הרווחה.

'נורות אדומות'
מאותות האזהרה שיש לשים אליהם לב :

שינויי קיצוני במצב ברוח
עייפות או ערנות יתר
השמנה או הרזיה פתאומית
הסתגרות, התכנסות (למשל הסתתרות מאחורי כובע לפתע)
עיניים טרוטות, אדומות, שקים שחורים מתחת העיניים
כעס בלתי מוסבר ופתאומי כלפי כל העולם
דאגה של חברים והסתודדויות בהקשר הנער/ה
דיווח או מציאת פתק עם שירים או ציורים ובהם מסרים של מוות/עצב
כסף- לנער/ה יש כספים רבים שלא היו קודם או חפצים יקרים
בגדים רחבים שנראים לא תואמי עונה או מסתירי  גוף
בריחה מהבית
דיבור לא הגיוני או חסר הקשר
סמנים של חבורות על הגוף
שינוי קיצוני במצב החברתי
הכרזות קיצוניות (דוגמא: "אם לא אקבל 90 אהרוג עצמי", "מה שווים החיים האלה?" וכן הלאה)

המשותף הוא השינוי. הפתאומי או החד. הסימן למשהו לא בסדר. בממדים הגופניים: ערנות, אנרגיה, פצע, שינוי משקל,  או בממדים הרגשיים : מצב רוח, עצב, או עדות לכאב או בהתנהגות: הסתגרות, ביטוי כעס.
המורה שמכיר את הילד פעמים רבות רואה זאת. רצוי שישאל את הילד מה שלומך (עיניים אדומות יכולות להיות תוצאה של אלרגיה עונתית למשל...) אך אם התשובה אינה מספקת עליו לפנות הלאה.

אחריות וחובת המורה לדווח ולהיוועץ בצוות הטיפולי בכל מקרה שיש לו, או יכולה להיות לו, השפעה רגשית משמעותית על התלמיד. בדרך כלל הקשר הישיר של המורה  יהיה עם מחנך/ת ויועצת השכבה  המרכזת את הנושאים הללו בבית הספר. במקרים מסוימים יש להתקשר גם ישירות לפסיכולוג (תלוי בכל מערכת ספציפית). ישנם מקרים בהם ישותפו כמובן גם רכז/ת ומנהל/ת.

מורים רבים אומרים לעצמם., בודאי ההורים ראו שהוא : מרזה, שאינו נראה טוב, שהוא עצוב וכן הלאה. למה להטריד אותם בכך? זו השקפה מוטעית! בית הספר הוא סביבה אחרת, חברתית-לימודית, להורה לעתים קשה לראות חלקים מסוימים בילדתו/ילדו, הוא זקוק בעזרה לשים לב,  וגם אין לו את נקודת ההשוואה שיש למורה הרואה עשרות ומאות מתבגרים. לכן עדיפה אזעקת שווא וטיפול יתר, שעדיף כמובן שיעשה ברגישות במתאימה, מאי טיפול.

לשם המחשה נציין מספר דוגמאות למקרים בהם יש לפנות לצוות הטיפולי

 
המורה יחשוב על קשר עם גורמים טיפוליים בבית הספר  במקרים הבאים :
-מוות / מחלה במשפחת התלמיד
-תאונה בה מעורב התלמיד או בני משפחתו
-מחלה חמורה של התלמיד עצמו
-חשד להתעללות בתלמיד (פיזית, נפשית, מינית)
-חשד להפרעת אכילה
-הריון של תלמידה
-מחשבות אובדניות
-חשד להתמכרות לסמים/ לאלכוהול
-בריחה מהבית של תלמיד
-היעדרויות נמשכות מלימודים 
-ירידה משמעותית בתפקוד הילד באופן כללי
-ומקרים נוספים בעלי  השפעה על חיי התלמיד שלא הוזכרו בדוגמאות אלו

במקרים של סכנת חיים - לדוגמא סכנה לניסיון התאבדות - המורה יוצר קשר מיידי עם היועצת/ פסיכולוג בית הספר. יש לזכור שלפי חוק יש מקרים שרצוי או אף חובה  לשתף הורים (אלא אם כן נשקפת לילד/ה סכנה עקב כך) או גורמי רווחה של הרשות.
יחד עם זאת בדרך כלל הטיפול היעיל הראשוני הוא על ידי הגורמים המקומיים.

 

מקרה דוגמא-

נערה שאתם מחבבים ומלמדים מזה שנתיים  נראית עצובה, ראשה מונח על ידיה, אין לה כוח וסבלנות לכלום. 
שאלתם אותה מה קרה אמרה "שום דבר" חברה הפטירה ביציאה "כלום לא הולך לה, זרק אותה חבר ואביה לא נותן לה להמשיך בחוג ריקוד". החברה ששמעה, השפילה מבט ואמרה לכם "שטויות, הכל בסדר".
שבועיים א"כ הילדה נראית רזה יותר, לא מרוכזת, למרות שתחילת הקיץ היא לובשת חולצות עם שרוולים ארוכים המסתירים את זרועותיה"

 

מה על איש הצוות החינוכי (מורה, מדריך, כל איש צוות בתוך מרחב חינוכי) לעשות?

אפשרויות :
להרים טלפון מיידית להורים
לחכות שתראה את המחנך/ת שאחד הימים ולשאול אותו/ה בעניין
לבקש לשוחח עם הילדה שיחה בהפסקה
לא להתערב, זה עניין אישי התבגרותי נורמלי
להתקשר/לחפש את המחנכ/ת ולדבר איתם. לשקול להציע עירוב יועצת
להתקשר לפסיכולוג בית הספר
אפשרות אחרת.........

 

מה יכול לעשות ההורה?

תפקיד ההורה, ההורים חשוב ביותר. זכרו- התעלמות היא תגובה בפני עצמה. לאוו דווקא מסר שהייתם רוצים
ההורה שקולט ידבר (למרות סערת הרוחות) קודם כל עם בן/בת הזוג
יחליטו כיצד לגשת למתבגר/ת ולפתוח בשיחה (עדיף בזמן שקט, ללא הפרעות, במקום פרטי)
הורים ינסו להעריך מה מידת המצוקה
ובהתאם לכך לגייס עזרה : בן משפחה, יועצת ביה"ס, פסיכולוג, קו פתוח לעזרה (למשל במקרה של ילד/ה שנפגעו) ועוד
יפנו מיידית לקבלת סיוע
יעבירו מסר חד משמעי של תמיכה, דאגה, השגחה לילד/ה עד התייצבות המצב
ישנה את סדר העבודה בימים הקרובים, כך שיהיה פנוי יותר לילד/ה

אם אין בטחון לגבי חומרת המצב- רצוי להיוועץ באדם אובייקטיבי מחוץ למשפחה/באיש מקצוע